כפר השעשועים רשת חנויות צעצועים בע"מ נ' קסם היבוא בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה של הנתבעות 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעות") לבטל צו עיקול זמני שהוטל על נכסיהן.

העיקול הזמני הוטל לבקשת התובעת, חברה המפעילה רשת של חנויות בשם "כפר השעשועים" ו"הכל בדולר".

על פי הנטען בבקשת העיקול, הנתבעות ייבאו עבור התובעת מוצרים מסין על פי שלושה הסכמים. ההסכם הראשון נכרת ביום 28.9.2008 (להלן: "ההסכם הראשון"), ההסכם השני, שהחליף את ההסכם הראשון, נכרת ביום 27.7.2010 (להלן: "ההסכם השני") וההסכם השלישי, שהוגדר בתור נספח שינויים להסכם השני, נכרת ביום 19.9.2010 (להלן: "נספח השינויים").

התובעת טוענת כי ההסכם השני נכרת לאחר שהתברר כי הנתבעת 1 (להלן: "קסם היבוא") גבתה מהתובעת סכומי ייתר מעבר למה שהגיע לה לפי ההסכם הראשון, תוך ניצול לרעה של מנגנון ההתחשבנות המסובך שעמד בבסיס ההסכם הראשון. מנגד, לקסם היבוא היו טענות לפיהן ההסכם הראשון קיפח אותה בשל הפרשי השער בין מטבע השקל לבין מטבע היואן הסיני, ונוצר כביכול חוב של התובעת כלפיה בסכום של כ- 4,500,000 ש"ח. במסגרת ההסכם השני ויתרה קסם היבוא על טענות אלה ומנגד, התובעת ויתרה אף היא על טענותיה בגין תשלומי יתר ששילמה בעבר. במסגרת ההסכם השני הוסכם עוד, בין השאר, כי תשולם לקסם היבוא עמלה חודשית קבועה בסך 16,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן עמלה בשיעור של 10% מעלות הסחורה המיובאת.

התובעת טוענת כי קסם היבוא דרשה תשלומים נוספים מעבר למגיע לה לפי ההסכם השני, ולכן נחתם נספח השינויים שבו נקבע, בין השאר, כי תשולם לקסם היבוא עמלה בשיעור של 9% בצירוף מע"מ מכל הזמנה, וכי יבוטל התשלום החודשי הקבוע של 16,000 ₪ בצירוף מע"מ.

לטענת התובעת, היא הזמינה חמש מכולות של מוצרים מסין, באמצעות קסם היבוא, ושילמה תמורתן מקדמה בסך 165,006 ₪ אלא שהמוצרים לא נמסרו לה על ידי קסם היבוא, אלא נמכרו לצד שלישי. עוד טוענת התובעת כי למרות האמור בנספח השינויים, היא שילמה בטעות לקסם היבוא סך חודשי של 16,000 ₪ בצירוף מע"מ במשך 12 חודשים נוספים, ועל כן היא זכאית להשבת הסכום ששילמה כאמורה בטעות. כמו כן טוענת התובעת כי בשעתו העמידה לטובתה של קסם היבוא ערבות בנקאית בסך 1,100,000 ₪, אלא שביום 1.3.2012 חולטה הערבות הבנקאית האמורה לשם כיסוי חובותיה של קסם היבוא. לטענת התובעת, היא זכאית להשבתו של סכום זה.

התובעת טענה לנזקים נוספים, והעמידה את סכום תביעתה הכולל על סך של 9,098,680 ₪, אלא שבסופו של דבר הוטל עיקול זמני אך ורק בנוגע לראשי הנזק שנטענו לעיל. סכום העיקול שהוטל ביחס לקסם היבוא עמד על סך של 1,487,706 ₪, ואילו לגבי הנתבעת 2 (להלן: "סחר עולמי"), הוטל עיקול בסך של 387,706 ₪.

יצויין כי סחר עולמי היא חברה בשליטתו ובניהולו של הנתבע 3, דקל בן לולו (להלן: "דקל"), שבאופן פורמלי בלבד רשומה על שמו של צד שלישי. הדבר נעשה בעקבות הסתבכותה של קסם היבוא בהליכים פליליים בגין עבירות מס המיוחסות לה על ידי רשות המיסים ורצונו של דקל להמשיך ביבוא מוצרים לישראל באמצעות חברה שאינה רשומה על שמו. לצורך זה העבירה קסם היבוא את פעילותה לסחר עולמי.

הנתבעות ביקשו לבטל את העיקול הזמני. לטענתן, התובעת היא שחבה להן סכומי עתק, המסתכמים בסך של 6,358,844 ₪.

הנתבעות טוענות כי על פי ההסכם הראשון, נוצר חוב של התובעת כלפי קסם היבוא בסכום של 5,607,658 ₪. הדבר נובע מהפרשי שער בין השקל לבין מטבע היואן, שכן בהסכם הראשון נקבע שער המרה של 1 ₪ ל-1 יואן, דבר שקיפח את קסם היבוא. על כן, נכרת ההסכם השני, שנועד לפצות את קסם היבוא בגין חוב העבר. לצורך השגת תוצאה זו, הוגדלו העמלות שנקבעו לטובתה של קסם היבוא, מתוך הנחה שלאורך מספר שנות עבודה משותפת, יהיה בכך כדי לפרוע את חוב העבר. דא עקא, לתובעת לא היתה כוונה אמיתית להמשיך ביחסי המסחר עם קסם היבוא, והיא צמצמה אותם באופן משמעותי, דבר שרוקן מתוכן את מנגנון התשלום החדש. הנתבעות טוענות כי הן זכאיות לקזז מסכום התביעה נגדן סך של 5,607,658 ₪ בגין חוב העבר של התובעת; סך של 384,000 ₪ בגין הפסקת תשלומי הריטיינר שנתיים בטרם עת; סך של 119,970 ₪ בגין חשבוניות שלא שולמו על ידי התובעת בגין שירותי יבוא; וסך של 245,216 ₪ בגין חיובים של מכון התקנים עבור אישור מוצרים שיובאו מסין.

עוד טענו הנתבעות כי אין כל חשש מפני הכבדה אם יבוטל העיקול הזמני.

הבקשה נקבעה לדיון באולם, במסגרתו נחקרו המצהירים מטעם בעלי הדין. לאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות וכי יש להותיר על כנם את העיקולים הזמניים, והכל, מן הטעמים המפורטים להלן.

ראשית לכל, יש לדחות את טענתן של הנתבעות בדבר התחמקות כביכול של התובעת מהבאת עדים רלבנטיים. אכן, התובעת הסתפקה בהעדתו של סמנכ"ל הכספים רז שוורץ, שהחל לעבוד בתובעת רק בסוף שנת 2010, אך בשלב הדיוני הנוכחי, אין בכך כל פגם, שכן בהליכי ביניים אין מניעה ליתן עדות מפי השמועה ובלבד שפורט מקור הידיעה. זאת ועוד, העד שוורץ הסביר מדוע הוא לבדו העיד בשלב הנוכחי, וזאת לנוכח העובדה שגורמים נוספים שהיו מעורבים בהתקשרות עם הנתבעות סיימו את עבודתם בתובעת, ושניים מהם אף עברו לעבוד אצל הנתבעות (ע' 1 ו– 2 לפרוטוקול). כמו כן, העד שוורץ הסביר שבנוגע לחיובים בגינם הוטל עיקול זמני, יש לו ידיעה אישית, ובנוסף, עדותו מבוססת על מסמכים רבים.

לגופו של ענין, ומבלי לקבוע מסמרות לנוכח השלב המקדמי בו מצוי ההליך, עלה בידי התובעת לבסס זכות לכאורה לסכומים שבגינם הוטל עיקול זמני. הדבר עולה בברור מתוך ההסכם השני ונספח השינויים. במסגרת ס' 30 להסכם השני, נקבע כי ההסכם השני מבטל כל הסכמה שקדמה לו. במסגרת ס' 40 להסכם השני, ויתרה קסם היבוא על כל טענה שיש לה כלפי התובעת בגין תקופת ההתקשרות הקודמת, ובמסגרת ס' 44 היא הצהירה כי ההסכם השני מבטא את ההסכם המלא והממצה בין הצדדים וכי הוא מחליף ומבטל כל הסכם או מצג קודמים. מכאן שאף אם היה חוב עבר של התובעת כלפי קסם היבוא (והתובעת מכחישה בתוקף קיומו של חוב כזה), הרי שקסם היבוא ויתרה עליו בפה מלא בגדרו של ההסכם השני. יצויין כי התובעת לא התחייבה לרכישות מינימום כלשהן בגדרו של ההסכם השני, כך שטענותיו של דקל לפיהן התובעת הפחיתה בכוונה תחילה את כמות הרכישות מקסם היבוא, לכאורה אינן עולות כדי הפרה של תניה חוזית בהסכם השני. זאת ועוד, שוורץ העיד כי הירידה בהיקף הרכישות מקסם היבוא היתה תולדה של ירידה כללית בהיקף מכירותיה של התובעת, ולא תוצאה של פעולה זדונית מכוונת.

בהקשר זה של חוב העבר אציין כי דקל ניסה בשעתו במסגרת הערות לטיוטת ההסכם השני לכלול סנקציה במקרה של ירידה בכמות המכירות, קרי, החזרת ההסכם הראשון לתוקף (ראה סעיף 10 לנספח א' לתגובת התובעת), אלא שנסיון זה נדחה על ידי התובעת ובנוסח שנחתם בסופו של דבר, אין לו כל זכר. הדבר רק מחזק את המסקנה הלכאורית לפיה קסם היבוא ויתרה הלכה למעשה על טענותיה, הן בענין אותו חוב עבר והן בענין כמות מכירות מינימלית. כמו כן, קודם להגשת התביעה ובזמן אמת, הנתבעות לא טרחו מעולם להעביר תחשיב מסודר ומגובה באסמכתאות להוכחת שיעורו של החוב הנטען, והסתפקו בהעלאת טענות כלליות בעל פה בדבר קיומו. תחשיב כזה נערך לראשונה רק לאחר הגשת התביעה.

גם נספח השינויים מבסס את התביעה לגבי הסכומים שעוקלו ואינו עולה בקנה אחד עם טענות הנתבעות. על פי נספח זה, בוטלה התחייבותה של התובעת לתשלום חודשי בסך 16,000 ₪ בצירוף מע"מ. תשלום זה היה מעוגן בס' 18 להסכם השני, אלא שס' 18 להסכם השני בוטל במסגרת ס' 11 לנספח השינויים. מכאן שלכאורה יש ממש בטענת התובעת לפיה התשלום החודשי שהמשיך להיות משולם לקסם היבוא לאחר מכן, שולם בטעות עקב חילופי מנהלים בתובעת, והיא זכאית להשבתו. מדובר בסכום כולל של 204,496 ₪, נכון ליום הגשת התביעה, לא כולל מע"מ (ס' 66 לבקשת העיקול).

לא נשמעה מפיהן של הנתבעות כל טענת הגנה אפשרית בנוגע לכך שהן גבו מהתובעת מקדמה בסך של 165,006 ₪ עבור מוצרים שהיו אמורות למסור לתובעת, אלא שבפועל, הן מכרו אותם לצדדים שלישיים. על כן, התובעת ביססה זכות לכאורה להשבתו של סכום זה, המסתכם ליום הגשת התביעה בסך של 170,381 ₪ (ס' 60 לבקשת העיקול).

כמו כן, לא נשמעה מפיה של קסם היבוא כל טענת הגנה אפשרית בנוגע לערבות הבנקאית שהעמידה התובעת לטובתה, בסכום של 1,100,000 ₪, ואשר חולטה על פי דרישתו של בנק לאומי. השאלה האם הנתבעות הן שגרמו לחילוטה של הערבות הבנקאית בכך שלא פרעו את חובן כלפי הבנק, או שמא הבנק לבדו הוא שאחראי לחילוטה של הערבות, היא לטעמי חסרת כל חשיבות. הצדדים ייחדו לה חלק ניכר מטיעוניהם, שלא לצורך. די בכך שהערבות שימשה לצורך פרעון חוב של קסם היבוא כלפי הבנק, על מנת להקנות לתובעת זכות לתבוע שיפוי מקסם היבוא בגין כך, שהרי מי שפרע חובו של אחר, זכאי לחזור עליו, בין מכח דיני הערבות ובין מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. שאלת אחריותו או תרומתו של החייב לחילוטה של הערבות, אינה מעלה או מורידה לענין זה.